בשנת 1982, במהלך מלחמת לבנון הראשונה, ירון אנטוניר חווה אירועים קשים בצידון ובדמור, שבהם ניצל ממארב ומפיצוץ נגמ"ש שבו איבד את חברו גידי. לאחר מכן פונה לבית החולים רמב"ם כשהוא מוגדר כפצוע קל, וכעבור שבועיים שוחרר עם תעודה הרשמית שקובעת שהוא "כשיר". אף אחד לא שאל אותו כיצד הוא מרגיש או איך הוא מתמודד עם אובדן חברו, והוא חזר להילחם בלבנון. לאחר שחרורו חזר לביתו כשהוא מוגדר בריא וכשיר, אך בפועל סבל מתגובות קשות לרעשים, מחוסר סבלנות ומהתפרצויות זעם בלתי נשלטות על סביבתו ועל ילדיו. במשך 40 שנה הוא התמודד עם גירושים, קשיים בסיום מיזמים ועסקים שהתחיל, וחי בתחושה מתמדת שהוא "מקולקל". התפנית התרחשה כעבור ארבעה עשורים, בעקבות פגישה שהובילה אותו לאבחון ולתהליך שיקום פסיכולוגי ממושך של שלוש שנים, שבסופו הפך לאדם אחר לגמרי. כחלק מתהליך השיקום, ירון לקח על עצמו את האחריות והשליחות להעלות את המודעות לנושא הפוסט-טראומה והלומי הקרב בחברה. כיום ירון מרצה ומביא את סיפורו האישי לקהלים שונים כדי להגביר את המודעות ולהסביר מי נמצא סביבנו. איך אפשר לסייע ולחבר? חיבורים והפניות טובות עבור ירון הם ארגונים ומקומות שבהם יוכל להרצות ולשתף בסיפורו: בתי חולים וקופות חולים חברות, ארגונים ועסקים כנסים אירועים מקצועיים בתי גיל הזהב ומסגרות קהילתיות חוגי בית מתוך חבר מרכזי בקבוצת עוגן לעסקים